דילוג לתוכן
בלוג

פורטל B2B לתיירות או פורטל white label: לקנות או למכור?

מערכת Tekravel
נכתב בסיוע בינה מלאכותית

הבקשה מגיעה בדרך כלל במשפט אחד: "אנחנו צריכים פורטל B2B." לפעמים היא מגיעה מבעלת סוכנות בחיפה שראתה שלושה לקוחות קבועים עוברים לאפליקציה של OTA. לפעמים ממשרד של שני אנשים בתל אביב שרוצה מחירים זולים ממה שהספק הנוכחי נותן. אותן מילים, בעיות הפוכות. הראשונה מחפשת מקום שבו נוסעים יזמינו בשם הסוכנות; השני מחפש מקום לקנות בו. ליישב את השאלה פורטל B2B לתיירות או פורטל white label לפני שחותמים על משהו — זה מה שחוסך שנה של דמי מנוי על החצי הלא נכון של העסק.

לעקוב אחרי הכסף, לא אחרי רשימת הפיצ'רים

כל טבלת השוואה של המוצרים האלה מונה את אותם דברים: חיפוש טיסות, חיפוש מלונות, תהליך הזמנה, לוח בקרה. בדיוק זה מה שמבלבל. המסכים דומים. מה שונה הוא הכיוון שבו הכסף זורם דרכם.

פורטל B2B לתיירות הוא המקום שבו אתם קונים. מישהו למעלה בשרשרת — Consolidator, סיטונאי, בנק מיטות — מפרסם מחירי נטו מאחורי מסך כניסה, וסוכנויות נכנסות ומזמינות לפיהם. תוספת הרווח שלכם מתווספת במקום אחר: בטלפון, ב-WhatsApp, בחשבונית שנכתבת בדיעבד. הלקוח של הפורטל הוא אתם.

פורטל white label הוא המקום שבו אתם מוכרים. זו חלון ראווה עם המותג, הדומיין והמחירים שלכם, שבו הלקוחות שלכם מחפשים ומזמינים. תוספת הרווח מוחלת בתוכו, לפי כללים שאתם קובעים. הלקוח של חלון הראווה הוא הנוסע — או, אם אתם מוכרים לסוכנויות אחרות, הסוכנות שמתחתיכם.

כשזה נאמר כך, זה נשמע מובן מאליו. זה מפסיק להיות מובן מאליו ברגע שספק מריץ הדגמה, כי פורטל B2B בנוי היטב נראה כמעט בדיוק כמו חלון ראווה שהציבו לפניו מסך כניסה.

מי צריך מה, זה לצד זה

שלושה סוגי עסקים מבקשים "פורטל". זה מה שכל אחד מהם צריך בפועל.

מי אתםמה אתם צריכיםמי מתחבראיפה נוצר הרווח שלכם
סוכן משנה שקונה בנטופורטל B2B של ספקאתם והצוות שלכםמחוץ לפורטל, ידנית
סוכנות שמוכרת לקהל בשמהחלון ראווה white labelהנוסעים שלכם (או אף אחד — אפשר להזמין כאורח)כללי תוספת רווח בפאנל הניהול שלכם
Consolidator שמפיץ לסוכני משנה ומוכר לקהלאת שניהם, עדיף מחשבון אחדסוכני המשנה והנוסעים שלכםנטו לסוכן המשנה, מחיר לצרכן עם תוספת לקהל

על השורה הראשונה מתווכחים. סוכני משנה רבים אומרים שכניסה לפורטל תספיק להם תמיד, כי הלקוחות שלהם ממילא מתקשרים. זה נכון עד שהלקוח שהתקשר באחת עשרה בלילה מפסיק להתקשר.

למה פלטפורמה אחת יכולה להיות שניהם

ההבדל הוא בכיוון, לא בתוכנה, ולכן שום דבר לא מונע ממערכת אחת לשאת את שני הכיוונים בבת אחת. בפלטפורמה הזו החלקים מתחברים בדיוק כך.

חלון ראווה יכול לדרוש התחברות לפני כל חיפוש, ולרשום לקוחות עסקיים — כלומר סוכנויות אחרות — עם שלב אימות ידני אופציונלי לפני שהם נכנסים. הפעילו את זה וחלון הראווה מתנהג כפורטל B2B: סוכנויות מאומתות מתחברות, רואות את המחירים שלכם ומזמינות. השאירו כבוי, ואותו מנוע הוא אתר לצרכן. מסגרות אשראי לסוכני משנה וחשבוניות התחשבנות הם מושגי יסוד במערכת, כך שהסוכנות שקונה מכם באשראי לא מנוהלת בגיליון אלקטרוני ליד הפורטל.

מעל זה יושב חשבון המשווק, שנפתח מהרשמת ה-Consolidator. הוא יכול למכור אתרי white label לסוכנויות אחרות, לשתף את תוכן הספקים שלו עם רשת ולפעול כ-Consolidator. התוכן עובר דרך קבוצות ספקים ולא דרך הסכמים אחד-על-אחד: כל סוכנות רואה את הספקים שהקבוצות שלה מעניקות לה. כך Consolidator מחליט מי מקבל איזה מלאי בלי לנהל משא ומתן על כל חיבור בנפרד. לכל דייר נשאר פאנל ניהול משלו, עם ההזמנות, הלקוחות, תוספות הרווח והדוחות שלו.

אז העסקים המעניינים באמת לא בוחרים. Consolidator בתל אביב יכול למכור בנטו לארבעים סוכני משנה דרך חלון ראווה שנפתח רק בהתחברות, ולמכור לקהל דרך חלון ראווה עם המותג שלו — עם אותה מערכת יחסי ספקים מתחת לשניהם. אם אתם בונים דווקא את צד סוכני המשנה, המאמר המפורט על פורטל B2B לסוכני משנה עובר על הצירוף והאשראי.

הטעות שנראית כמו התקדמות

כך זה משתבש בדרך כלל. סוכנות רוצה נוכחות מקוונת משלה, שומעת "פורטל B2B" מאיש מכירות של ספק ונרשמת. היא מקבלת כניסה. המחירים טובים. היא שמה את כתובת הכניסה באתר שלה, או מעלה צילום מסך לאינסטגרם, ומחכה שלקוחות יזמינו.

הם לא יכולים. כניסת B2B ניתנת לסוכנות, בתנאי הספק. לנוסע אין שם חשבון ולא צריך להיות לו, כי מאחורי הכניסה הזו יש מחירי נטו שהספק מעולם לא התכוון להראות לציבור. במקרה הטוב אף אחד לא מזמין. במקרה הגרוע הסוכנות מתחילה לחלק את פרטי הכניסה שלה כדי שכמה לקוחות נאמנים "יציצו במחירים" — ועכשיו מחירי הנטו שלה מונחים מול אנשים שישמחו להשוות אותם למה שהיא גובה מהם.

קורה גם ההפך, לעתים רחוקות יותר. Consolidator קונה white label לצרכן כדי לשרת את סוכני המשנה שלו, ומגלה שחלון הראווה לא מבחין בין סוכנות לתייר: אין מסגרת אשראי, אין מה להתחשבן עליו. בסוף כל סוכן משנה משלם בכרטיס אשראי כמו כל לקוח פרטי.

כמה עולה הטעות

לא המנוי. זה המספר הקטן.

המחיר האמיתי הוא שנה של מכירה חוזרת בתוספת הרווח של מישהו אחר. סוכנות שיש לה רק כניסת B2B מוכרת כל כרטיס ביד: מצטטת מחיר ב-WhatsApp, מוסיפה רווח בראש, גובה תשלום, מזמינה בפורטל הספק, מעבירה את הכרטיס האלקטרוני. כל הזמנה דורשת אדם, ולכן הנפח מוגבל למספר השיחות שהצוות יכול לנהל במקביל. בינתיים הלקוחות שרצו להזמין לבד בחצות עושים בדיוק את זה — במקום אחר, תחת מותג אחר, ששומר לעצמו גם את הרווח וגם את ההזמנה הבאה.

אחרי שנים עשר חודשים כאלה יש לסוכנות את רשימת הלקוחות שאיתה התחילה, קצת קצרה יותר. מה שאין לה: היסטוריית הזמנות בשמה, דומיין שמנועי החיפוש התחילו לסמוך עליו, וכללי תוספת רווח שהיו מכוונים כבר מזמן לו חיו בתוכנה ולא בראש של עובד. את כל אלה צובר חלון ראווה משלכם. אף אחד מהם לא אפשר לקנות מאוחר יותר.

ארבע שאלות לפני שחותמים

  • מי יקליד בתיבת החיפוש? הצוות שלכם, סוכנויות שמתחתיכם, או נוסעים? אם נוסעים, כניסת רכש היא לא המוצר.
  • איפה מוחלת תוספת הרווח? אם התשובה הכנה היא "אנחנו, ידנית, אחר כך", אתם קונים, לא מוכרים.
  • האם סוכנויות יקנו מכם באשראי? אז אתם צריכים מסגרות אשראי והתחשבנות, לא רק עמוד תשלום.
  • של מי השם על האישור? המותג במייל הכרטיס הוא המותג שאליו הלקוח חוזר.

כשיש תשובות לשאלות האלה, המינוח מפסיק לשנות. רוב הסוכנויות שעוברות עליהן מגלות שהן צריכות קודם את צד המכירה, ואת צד הרכש מספק שכבר יש להן. Consolidators צריכים בדרך כלל את שניהם, וכדאי להם לשאול אם חשבון אחד יכול לשאת אותם. איך לתמחר את צד המכירה זו החלטה נפרדת; המדריך לתוספת רווח לסוכנות נסיעות ממשיך משם.

אם אתם מעדיפים לראות את צד המכירה במקום לקרוא עליו, אשף ההרשמה מקים חלון ראווה עם המותג שלכם על תת-דומיין של הפלטפורמה ישירות מהטופס, בלי לבקש כרטיס. זו דרך מהירה יותר מעוד הדגמת מכירות לגלות באיזה צד אתם עומדים.

מערכת Tekravel

דסק טכנולוגיות תיירות

דסק טכנולוגיות התיירות של Tekravel כותב לאנשי הענף: בעלי סוכנויות, קונסולידטורים והמפתחים שמחברים אליהם מערכות. כל כתבה נבדקת מול הפלטפורמה שהיא מתארת לפני הפרסום.