דילוג לתוכן
בלוג

כמה ספקי API למלונות אתם באמת צריכים? ספרו את המיפוי

מערכת Tekravel
נכתב בסיוע בינה מלאכותית

חיפוש המלונות עלה לאוויר ברבעון שעבר על ספק אחד, ולזמן מה אף אחד לא התלונן. ואז המכירות מעבירים צילום מסך. לקוח תכנן נסיעה לאתונה, מצא בטלפון מלון ארבעה כוכבים ושאל למה הוא לא מופיע באתר שלכם בכלל. לא מחיר גרוע יותר. אין רישום. ההודעה הבאה ממוענת אליכם: מוסיפים ספק נוסף?

כנראה שכן. אבל כמה ספקי API למלונות אתם צריכים היא לא שאלת כיסוי עם תשובת כיסוי. כל ספק שאתם מוסיפים מרחיב את המלאי וגם שולח לכם מלונות שכבר יש לכם, תחת שם אחר, מזהה אחר וקואורדינטות מעט שונות. האינטגרציה השנייה היא בעיקר קוד. כל מה שאחריה הוא בעיקר דה-דופליקציה, וזו העלות שמשמיטים כשסופרים ספקים.

כל ספק הוא שני פידים, לא אחד

ספק מלונות מוסר לכם שני דברים שונים מאוד, וההתייחסות אליהם כאל דבר אחד היא השורש של רוב הטעויות המוקדמות.

הראשון הוא תוכן סטטי: שמות נכסים, כתובות, קואורדינטות, דירוג כוכבים, תמונות, תיאורי חדרים, מתקנים. הוא משתנה לאט. מושכים אותו בבת אחת, שומרים ומרעננים לפי לוח זמנים שנמדד בימים. השני הוא מחירים חיים: מה זמין בתאריכים האלה, לתפוסה הזו, באיזה מחיר ובאיזו מדיניות ביטול. זה משתנה בין החיפוש להזמנה. שומרים אותו במטמון לכל היותר דקות, ובודקים שוב בשלב ה-prebook, לא משנה מה החיפוש אמר.

כלומר שני אורכי חיים של מטמון, שני אופני כשל. תוכן סטטי ישן מציג את התמונה הלא נכונה. מחיר ישן מוכר חדר במחיר שהספק לא יכבד. כשמוסיפים ספק מוסיפים את שני הפידים, והעבודה האמיתית מסתתרת בסטטי, כי אותו צריך ליישב עם כל מה שכבר מחזיקים.

למה אותו מלון מגיע שלוש פעמים

חברו שלושה ספקים באותה עיר וחפשו. תראו משהו כזה: ספק אחד קורא לו Grand Plaza Hotel Syntagma, שני Grand Plaza Syntagma, שלישי GRAND PLAZA HTL - ATHENS. שלושה קודים פנימיים. שלושה סטים של קואורדינטות במרחק כמה צעדים זה מזה. שלושה סטים של תמונות, אחד מהם מלפני השיפוץ. בעיני הנוסע שלכם זה נראה כמו אתר שבור.

הפתרון הוא שכבת מיפוי, והשדה שלפיו עושים דה-דופליקציה הוא לא השם. הוא מזהה הנכס הקנוני שלכם. כל קוד מלון של ספק מצביע אליו דרך טבלת מיפוי: ספק, קוד המלון אצל הספק, מזהה קנוני. קוד הספק לעולם לא הופך למפתח הראשי של הקטלוג שלכם, כי ברגע שמוסיפים ספק שני ההחלטה הזו נעשית יקרה מאוד לביטול.

איך מחליטים ששני קודים הם מלון אחד זו בעיית התאמה, והיא לעתים רחוקות נקייה:

  • קוד מיפוי חיצוני משותף, כשספקים נושאים אותו, הוא האות החזק ביותר. לא כולם נושאים, ולא לכל נכס.
  • קואורדינטות ברדיוס קטן, בתוספת שם מנורמל (להסיר „hotel”, את העיר, פיסוק, אותיות גדולות), תופסות את רוב השאר.
  • כתובת ומספר טלפון מכריעים במקרי הגבול. שני סניפים של אותה רשת באותו רחוב הם בדיוק המקרה שבו השם והמרחק מסכימים והמלונות שונים.
  • מה שנשאר הולך לתור בדיקה אנושית. הוא לא עולה לאוויר על סמך ניחוש.

חדרים קשים יותר ממלונות

אחרי שהנכס ממופה, החדרים עדיין לא מסכימים. „Deluxe King”, „Superior Room, 1 King Bed” ו„חדר זוגי - נוף לעיר” יכולים להיות אותו חדר או שלושה שונים. רוב הצוותים משווים הצעות חדרים ברמת הנכס, לפי בסיס אירוח, תנאי ביטול ומחיר, במקום לנסות למפות כל שם חדר בין ספקים. זו בחירה שאפשר להגן עליה. רק עשו אותה בכוונה, והראו לנוסע מספיק מתיאור החדר של הספק עצמו כדי שידע מה הוא מזמין.

ספק אחד, כמה, או אגרגטור

שלושה מסלולים, וההשוואה הכנה היא על מי נושא את המיפוי ואת סיכון שוויון המחירים, לא על הכיסוי שבכותרת.

 כיסויסיכון rate parityמאמץ אינטגרציהמי מטפל במיפוי
ספק אחד, ישירחזק היכן שהספק חזק, דליל במקומות אחריםגבוה: כשהמחיר שלו שגוי, אין לכם הצעה שנייהאינטגרציה אחת, שני הפידיםאף אחד לא צריך; קוד אחד למלון
כמה ספקים, ישירהרחב ביותר שאתם שולטים בונמוך יותר: בוחרים את ההצעה הטובה יותר לכל שהותאחת לכל ספק, ועוד שכבת המיפוי, ועוד התחזוקה שלהאתם, לצמיתות
אגרגטוררחב, נקבע לפי המקורות של האגרגטורמעורב: רואים את המחיר שהוא בוחר להעביראינטגרציה אחתהאגרגטור, עם שיקול הדעת שלכם על מה שחומק

אפשר לא להסכים עם השורה האמצעית, והרבה צוותים לא מסכימים: להיות הבעלים של המיפוי זה גם להיות הבעלים של איכות התוצאות שלכם, ויש מי שלעולם לא ימסור את זה. הנקודה היא שזו החלטת כוח אדם לא פחות מאשר החלטה טכנית. טבלת המיפוי היא לא פרויקט עם תאריך סיום.

קביעת המספר

ספרו שווקים, לא ספקים. התחילו עם ספק אחד שחזק היכן שאתם מוכרים הכי הרבה. נהלו יומן של חיפושים שחזרו ריקים או דלים, ושל צילומי המסך שהמכירות מעבירים. הוסיפו את הספק השני כשאתם יכולים לנקוב בשמות הערים והנכסים שחסרים לראשון, ובדקו שהמועמד באמת מכסה אותם לפני שחותמים על משהו.

כל תוספת צריכה לסגור פער שאתם יכולים לרשום. אם אינכם יכולים לרשום אותו, הספק החדש ישלח לכם בעיקר כפילויות של מלונות שאתם כבר מוכרים. כתבנו בנפרד על איך לשפוט ממשקי API לתיירות לפי הצירים שלהם ולא לפי החוברות, והמסגרת הזו חלה על כל מועמד כאן.

לא לבצע את כל האינטגרציות בעצמכם

יש מסלול רביעי: להתממשק פעם אחת לפלטפורמה שכבר מחזיקה חיבורי ספקים. בפלטפורמה הזו תוכן הספקים משותף דרך קבוצות ספקים ולא דרך הסכמים אחד-על-אחד, וכל tenant רואה את הספקים שהקבוצות שלו מעניקות לו. למפתח, זה מעביר את השאלה „אילו ספקים עומדים מאחורי חיפוש המלונות שלי” מהקוד לקונפיגורציה: בונים מול API מלונות אחד, ותמהיל הספקים הופך להסדר מסחרי, לא לעוד ספרינט אינטגרציה.

זה לא מבטל את השאלות שבמאמר הזה. שאלו איך מטופל המיפוי עבור הספקים שתקבלו, ובדקו אותו בערים שאתם מוכרים, לא בעיר של הדמו. הגישה לממשקי ה-API לטיסות ולמלונות מתחילה בשיחה ולא במפתח בשירות עצמי, וזה בדיוק הרגע הנכון לשאול את השאלה הזו.

מה עולה לכם לבצע פחות מדי אינטגרציות

המלון החסר בצילום המסך הוא לא הזמנה אחת שאבדה. זה לקוח שעכשיו בודק בטלפון לפני שהוא שולח לכם הודעה, ואחרי עוד כמה מקרים כאלה, במקום לשלוח לכם הודעה. הסוכנות לא טעתה בשום דבר בשירות. החיפוש שלה פשוט לא ידע שהנכס קיים.

יותר מדי אינטגרציות עולות אחרת: שלוש שורות של אותו מלון בתוצאות, שלוש מדיניות ביטול להסביר בדלפק, שלושה חוזים ושלושה סטים של פרטי גישה להחליף. אף אחד משני הכשלים לא מופיע בספירת ספקים. שניהם מופיעים במה שנוסע רואה בדף התוצאות.

בנו את צד המחירים החיים כך שישרוד ספקים איטיים; כיסינו את זה בתכנון לקוח לזמינות מלונות. ואז תנו לפערים שאתם יודעים לנקוב בשמם להחליט כמה ספקים עומדים מאחוריו.

מערכת Tekravel

דסק טכנולוגיות תיירות

דסק טכנולוגיות התיירות של Tekravel כותב לאנשי הענף: בעלי סוכנויות, קונסולידטורים והמפתחים שמחברים אליהם מערכות. כל כתבה נבדקת מול הפלטפורמה שהיא מתארת לפני הפרסום.