אתר הזמנות בעברית הוא לא תרגום

סוכנות בתל אביב מדליקה את המתג לעברית, מסתכלת על עמוד הבית ומחליטה שהעבודה נגמרה. שבועיים אחר כך לקוחה שולחת קישור למחיר בוואטסאפ, ובצד השני מגיע קיר של סימני אחוז. אחר מתקשר כי הסכום הכולל הופיע בצד שלא ציפה לו. שלישי מזמין טיסה ליום הלא נכון, כי לוח התאריכים פתח את השבוע ביום שני. אף אחד מאלה אינו באג תרגום. אתר הזמנות בעברית הוא פריסה, שיטת ספרות ושיטת כתובות לפני שהוא אוסף של מחרוזות — והמחרוזות נעשות ראשונות, כי הן החלק שנראה בצילום מסך.

מה באמת משתנה, פחות או יותר בסדר שבו סוכנויות נתקלות בזה:

ימין-לשמאל היא החלטת פריסה, לא כיוון טקסט

הגדרת dir="rtl" מהפכת את העמוד: הניווט עובר ימינה, עמודת המסננים שמאלה, הפסקאות מיושרות לימין. החלק הזה כמעט בחינם. החלק היקר הוא כל מה שאסור להפוך.

שעות טיסה לא מתהפכות: 07:45 נשאר 07:45. רצועת מסלול שקוראים בה TLV ואז LCA צריכה להישאר מסלול באותו סדר גם בתוך פסקה מימין לשמאל, כי שדה המוצא הוא שדה המוצא לאיזה כיוון שהמשפט רץ. קודי חברות תעופה, מספרי PNR ומספרי כרטיס אלקטרוני הם מחרוזות לטיניות שמושתלות במשפט עברי; בלי בידוד, האלגוריתם הדו-כיווני של הדפדפן יסדר מחדש את הפיסוק סביבן, ונקודה בסוף משפט תנחת בקצה הלא נכון של קוד ההזמנה — והלקוח קורא את זה כשגיאת הקלדה במספר ההזמנה שלו. הלוגו לא מתהפך. משולש ניגון לא מתהפך. חץ חזרה כן.

ואז הדברים שאיש לא מונה עד שלקוח מעיר עליהם: סדר סימן המטבע והמספר, פס ההתקדמות של תהליך ההזמנה, מפת המושבים, כיוון ההתקדמות של הקרוסלה, באיזה צד בשורת התוצאות יושב לוגו חברת התעופה, ומאיזה קצה נגללת טבלת מחירים רחבה. כל אחד מאלה הוא החלטה. אף אחד מהם אינו מתג.

ספרות, תאריכים ולוח השנה שהלקוח באמת מחזיק

עברית כותבת ספרות לטיניות, וזה נשמע כמו פטור מהבעיה — עד שמסתכלים על מה שמסביב. מחיר, משך טיסה, כבודה, שדה כרטיס אשראי וקוד חד-פעמי יושבים כולם בתוך טקסט ימין-לשמאל, וכל אחד מהם צריך בידוד כדי שסימן המטבע, המקף או הנקודה לא ינדדו. התקלה הנראית לעין היא לא הספרה; היא הפיסוק סביבה.

לתאריכים יש יותר הנחות סמויות. שבוע שמתחיל ביום שני שגוי ללקוח שהשבוע שלו מתחיל בראשון, ולוח שפותח ביום הלא נכון מייצר בדיוק סוג אחד של טעות: הזמנה בעמודה אחת הצדה. לקוח שמתכנן חופשה סביב חג עובד מול הלוח העברי ולא הגרגוריאני, והצגת התאריך העברי לצד הלועזי בבורר התאריכים ובמסלול לא עולה לכם דבר וחוסכת שיחה. להציג אותו בכל מקום, בנסיעת עסקים לפרנקפורט, זה רעש.

מה אתר הזמנות בעברית חייב לקלוע אליו

הפער בין אתר מתורגם לאתר מותאם הוא משטח-משטח, לא גלובלי. זו הרשימה ששווה לריב עליה עם המפתח:

שורת השם היא זו שעולה כסף אמיתי, והיא השורה שהכי הרבה פעמים שגויה. נוסע מקליד את שמו בעברית כי הטופס הזמין אותו, הכרטיס מונפק מול המחרוזת הזו, והיא לא תואמת לדרכון שחברת התעופה בודקת. כל מה שבא אחר כך — הנפקה מחדש, הוויכוח, הזיכוי — נוחת עליכם ולא על המוביל.

שורת הגופן זולה ממה שנדמה. בפלטפורמה הזו ערכת העיצוב, ובכללה גופנים, צבעים ולוגו, מתחלפת מלוח הניהול בלי פריסה מחדש, כך שלנסות גופן עברי אחר מול טבלת המחירים שלכם זה אחר צהריים ולא גרסה. שורת המטבע היא נושא בפני עצמו, ופירקנו אותו בתמחור רב-מטבעי ואיפה הרווח דולף.

כתובות, ומה שורד הדבקה בוואטסאפ

כתובת בעברית נראית טוב בשורת הכתובת ועשויה מהמילים שאנשים באמת מקלידים בתיבת החיפוש. מודבקת לשדה טקסט רגיל היא עוברת קידוד אחוזים ומתנפחת פי כמה, ומה שהלקוח מעביר הלאה נראה כמו פלט של מכונה. תעתיק לטיני מודבק נקי ואינו קריא לאיש: הוא לא תואם למה שקורא עברית מחפש ולא למה שקורא אנגלית מחפש.

פצלו את ההחלטה לפי תפקיד הכתובת. עמוד תוכן חי מהחיפוש, אז תנו לו כתובת בעברית; הצורה המקודדת מופיעה רק כשמעתיקים, והעמוד שאליו מגיעים נכון בשני המקרים. לעומת זאת קישור עומק להזמנה — תוצאת חיפוש, מחיר שמור, הצעה לסוכן משנה — לעולם לא ייראה יפה, כי ממילא הוא נושא תאריכים ומספר נוסעים במחרוזת השאילתה. תנו לו קישור מקוצר ושמרו אותו קצר.

הכלל שמתחת לשניהם זהה: כתובת קנונית אחת לכל עמוד בכל שפה. פרסום אותו מאמר גם בכתובת עברית וגם בתעתיק מפצל בין שתי כתובות את מה שהעמוד מרוויח, ומשאיר אתכם מתחזקים את שתיהן.

hreflang, או איך העמוד העברי מתחרה באנגלי שלכם

שתי גרסאות שפה של עמוד אחד אינן שני עמודים. אם הסורק לא יכול להבחין בכך, התוצאה השכיחה אינה עונש — היא שגרסה אחת נבחרת והשנייה נחשבת כמעט-כפילה ויורדת בשקט.

ארבעה דברים מפרידים ביניהן. כל שפה צריכה כתובת משלה, מה שפוסל כתובת אחת עם מתג JavaScript. כל גרסה מונה את כל השפות כולל את עצמה, כי קבוצה שאינה מצביעה על עצמה נזרקת כולה. תג ה-canonical של כל עמוד מצביע על עצמו ולא על המקור האנגלי — עמודים בעברית שמצביעים קנונית לאנגלית הם הדרך המהירה ביותר לכך שאף עמוד עברי לא ייכנס לאינדקס. ו-x-default הולך לאן שאתם רוצים שינחת קורא בלי התאמה.

הימנעו מפיצול לגרסאות אזוריות אלא אם העמודים באמת שונים: מטבע אחר, מספר טלפון אחר, מלאי אחר. שתי גרסאות אזוריות של טקסט זהה הן שני עמודים שמתחרים על אותה שאילתה, ושמכם על שניהם.

מה זה עולה כשזה לא נכון

הנטישה לא קורית בעמוד הבית. היא קורית בשלב פרטי הנוסעים, המקום היקר ביותר במשפך לאבד בו מישהו: הוא כבר חיפש, בחר, ראה את המחיר והסכים לו, ואתם כבר שילמתם על החיפוש שהביא אותו.

שאר העלות שקטה יותר. כל מתקשר מבולבל הוא דקת עובד שבגללה עליתם לאינטרנט מלכתחילה. כל אי-התאמת שם היא הנפקה מחדש ולקוח שמאשים אתכם ולא את חברת התעופה. ועמוד עברי שלא נכנס לאינדקס הוא מאמר ששילמתם על כתיבתו ואיש לא מוצא — סוג הכישלון היחיד שאינו מייצר שום תלונה, ולכן הוא יכול להימשך שנה.

מאיפה מתחילים

אם עברית היא השוק השני שלכם, זו עבודת שיפוץ והטבלה למעלה היא רשימת המשימות. אם היא הראשון, הסדר מתהפך: בחרו את הגופן ואת אופן הצגת המספרים לפני פלטת הצבעים, בנו את טופס הנוסע מול דרכון אמיתי, והתייחסו לאנגלית כאל התרגום.

בשני המקרים הבדיקה הזולה ביותר היא חזית אמיתית מול לקוח אמיתי אחד. האשף בבניית אתר נסיעות מקים אתר ממותג על תת-דומיין של הפלטפורמה מתוך הטופס עצמו ואינו מבקש כרטיס אשראי; החזית יוצאת ב-40 שפות, עברית, ערבית, פרסית ואורדו ביניהן, והדומיין שלכם מתחבר אחר כך. אם אתם עדיין מתלבטים אם לבנות מנוע לבד, הטיעון פרוס כאן — אבל עשו את זה בעברית לפני שתחליטו, כי עבודת הימין-לשמאל היא בדיוק החלק שהערכות פנימיות משמיטות.