ספקי NDC API: שלושה דברים שונים תחת שם אחד

הבקשה מגיעה בדרך כלל בשורה אחת מהצד המסחרי: "אנחנו צריכים תוכן NDC, תמצאו לנו ספק." אתם מחפשים ספקי NDC API, והתוצאות מציבות באותה רשימה פורטל מפתחים של חברת תעופה, דף מכירות של אגרגטור ותיעוד API של פלטפורמת הזמנות, כאילו מדובר בשלוש הצעות מחיר לאותה עבודה. זה לא המצב. כל אחד מהם משאיר על השולחן שלכם כמות עבודה אחרת, וגורם אחר עונה לטלפון כשנוסע רוצה לשנות טיסה.
המאמר הזה מיועד למפתח או למוביל הטכני שצריך להפוך את השורה הזאת להחלטה. אנחנו מניחים שאתם מכירים REST ו-JSON ולא יודעים דבר על הפצת תעופה. ההשוואה בין שני הערוצים לא חוזרת כאן, היא נמצאת במאמר NDC API מול GDS; אנחנו מתחילים מהנקודה שבה כבר החלטתם שאתם רוצים הצעות ישירות מחברות התעופה, ונשאר לברר ממי מקבלים אותן.
מה התקן קובע ומה הוא משאיר פתוח
NDC הוא תקן הודעות ש-IATA מפרסמת. הוא מתאר איך מוכר מבקש הצעות מחברת תעופה והופך אחת מהן להזמנה: AirShopping מחזירה הצעות, OfferPrice מאשרת אחת, OrderCreate יוצרת את ההזמנה, ואחריהן קבוצה של הודעות הזמנה שמאחזרות, משנות ומבטלות אותה. את ההצעה בונה חברת התעופה עצמה, ולכן חבילות תעריף, מושבים וכבודה מגיעים כחלק מהתשובה, ולא מורכבים בידי מתווך מתוך תעריפים מפורסמים.
מה שהתקן לא נותן הוא אחידות. כל חברת תעופה מיישמת את גרסת הסכֵמה שבחרה, את ההודעות שבחרה, וכללים משלה לתשלום ולמועד האחרון לכרטוס. שתי חברות ששתיהן "תומכות ב-NDC" יכולות להיבדל בשאלה אם אפשר להחזיק הזמנה בלי תשלום, אם שינוי נעשה דרך ה-API או במייל למוקד התמיכה, ואם מודיעים לכם כשהחברה מזיזה את הטיסה. לכן "NDC API" אף פעם אינו אינטגרציה אחת. זו אינטגרציה לכל חברת תעופה, אלא אם מישהו אחר כבר ספג את ההבדלים. על אותו מישהו המילה "ספק" מצביעה באמת.
שלושת הסוגים של ספקי NDC API
לפני שקוראים את דף התכונות, שייכו כל תוצאה ברשימה לאחת מהעמודות האלה.
| חברת התעופה עצמה | אגרגטור | פלטפורמת הזמנות | |
|---|---|---|---|
| למה אתם מתחברים | לנקודת הקצה של NDC של אותה חברה | ל-API אחד שעומד מול נקודות הקצה של חברות רבות, לרוב לצד מקורות נוספים | ל-API של טיסות שתוצאותיו עשויות לכלול הצעות NDC בין תכנים אחרים |
| מי מחזיק בהסכם עם חברת התעופה | אתם, או הסוכנות המוסמכת שעבורה אתם מפתחים | משתנה: לפעמים עדיין נדרש לכם הסכם משלכם עם כל חברה, לפעמים ההסכם של האגרגטור מכסה אתכם | הפלטפורמה או הספקים שלה |
| מה אתם בונים | הכול, פעם אחת לכל חברת תעופה | אינטגרציה אחת, ועוד טיפול בכל מה שהאגרגטור לא איחד | חיפוש, הזמנה ושירות מול מודל אחד |
| מי מתחשבן עם חברת התעופה | אתם | אתם או האגרגטור, לפי החוזה | הפלטפורמה; אתם מתחשבנים עם הפלטפורמה |
| מי עונה כשיש בעיית שירות | תמיכת הסוכנים של חברת התעופה | קודם האגרגטור, אחר כך חברת התעופה | הפלטפורמה |
| על מה אתם מוותרים | על שום דבר, חוץ מזמן | על חלק מהיכולות הייחודיות לכל חברה, ששוטחו לתבנית משותפת | על הקשר הישיר, ועל כל הסכם פרטי שיש לכם עם חברת תעופה |
על השורה האחרונה כדאי להתווכח. צוות שעובד בעיקר עם חברת תעופה מקומית דומיננטית אחת ויש לו איתה הסכם שנסגר במשא ומתן עשוי לגלות שהעמודה הראשונה זולה ממה שהיא נראית, כי חברה אחת היא אינטגרציה אחת. צוות שמוכר חברות רבות ללקוחות מזדמנים לא יגלה זאת.
החיפוש הוא החצי הקל
כל הדגמה של ספק מראה חיפוש. ההצעות חוזרות, יש להן שמות מותג ואייקוני כבודה, המחיר מחזיק ב-OfferPrice, ההזמנה נוצרת. המסלול הזה עובד כמעט בכל מקום, כי אותו בנתה כל חברת תעופה ראשון.
העלות נמצאת במה שקורה להזמנה אחרי שהיא קיימת. נוסע רוצה לעבור ליום שלמחרת. נוסע מבטל ומצפה להחזר שכללי התעריף מתירים. חברת התעופה משנה את השעה, ומישהו צריך להודיע לנוסע ולקבל או לדחות את השעה החדשה. שם הוקלד בטעות. בערוץ הישן, סוכן עשה את רוב הדברים האלה ממסך אחד עבור רוב החברות. דרך NDC כל אחד מהם הוא יכולת נפרדת, שחברת התעופה אולי חשפה ואולי לא, ושהספק אולי העביר הלאה ואולי לא.
במקום שבו היכולת חסרה, החלופה היא אדם: מייל או שיחה למוקד התמיכה של חברת התעופה, או טופס בפורטל, שעובדי הלקוח שלכם מטפלים בו. זה לא כשל של הספק; זה מצב היישום אצל כל חברה. אבל זה קובע כמה אנשים הלקוח שלכם צריך במוקד השירות, ודף מכירות לא יספר לכם את זה.
יש תוצאה שנייה, שקטה יותר. הזמנה שנוצרה דרך ערוץ NDC של חברת תעופה צריכה בדרך כלל לקבל שירות דרך אותו ערוץ. אם הסוכנים של הלקוח רגילים לפתוח כל הזמנה במערכת הקיימת שלהם ולשנות אותה שם, הזמנת NDC עשויה לא להופיע שם בכלל, או להופיע לקריאה בלבד. שאלו איפה ההזמנה חיה לפני שאתם שואלים כמה מהיר החיפוש.
בקשו את טבלת השירות, לכל חברת תעופה
המסמך המועיל ביותר שספק יכול לתת לכם הוא טבלה: חברות התעופה בשורות, הפעולות בעמודות, ובכל תא "עובד דרך ה-API", "עובד בדרך ידנית" או "לא עובד". אם הספק לא מסוגל להפיק אותה, תפיקו אותה בעצמכם, בסביבת הייצור. העמודות שכדאי להתעקש עליהן:
- החזקה בלי תשלום. האם אפשר ליצור הזמנה ולשלם מאוחר יותר, ואיך מוחזר המועד האחרון?
- אמצעי תשלום. אילו מהם חברת התעופה מקבלת במסלול הזה, והאם שיטת ההתחשבנות הרגילה של הסוכנות ביניהם?
- שינוי מרצון. האם תמחור מחדש של שינוי (
OrderReshop) וביצועו (OrderChange) זמינים, או שזו בקשה ידנית? - ביטול והחזר. האם סכום ההחזר מוצג לפני שהביטול מבוצע, והאם ההחזר מונפק דרך ה-API?
- שינויים ביוזמת חברת התעופה. האם שינויי לוח זמנים נדחפים אליכם כהתראה, או שצריך לתשאל כל הזמנה כדי לגלות אותם?
- שירותים נלווים אחרי ההזמנה. האם אפשר להוסיף מושב או מזוודה להזמנה קיימת, או רק בעת היצירה?
- תיקוני שם ובקשות שירות מיוחדות. דרך ה-API או ידנית.
- סביבת בדיקות. האם לכל חברת תעופה יש סביבה שנגישה דרך הספק, והאם היא מתנהגת כמו סביבת הייצור בשירות, ולא רק בחיפוש?
קבלו את זה בכתב ועם תאריך. היישומים של חברות התעופה זזים, ותא שהיה ידני כשהטבלה שורטטה אולי השתנה מאז לכל אחד מהכיוונים.
מי מתחשבן, ועל ההסמכה של מי ההזמנה נשענת
זה החלק שמפתח נוטה להשאיר לצוות המסחרי. לא כדאי, כי הוא משנה את מה שבונים. אם הסוכנות שעבורה אתם מפתחים מוסמכת IATA ויש לה הסכם משלה עם חברת התעופה, ההזמנות מתחשבנות כפי שהכרטיסים שלה מתחשבנים כבר היום, והקוד שלכם נושא את מזהי הסוכנות בכל בקשה. אם היא אינה מוסמכת, ההסמכה של מישהו אחר עומדת מאחורי כל הזמנה: של האגרגטור, של קונסולידטור או של הפלטפורמה. אז הכסף נע אחרת, הסוכנות מקבלת מסגרת אשראי או מפקידה יתרה מראש, והאינטגרציה שלכם צריכה להכיר מסגרות ויתרות כמו שהיא מכירה הצעות והזמנות.
אף אחד משני ההסדרים אינו טוב יותר. מה שמשתבש הוא לגלות באיזה מהם אתם נמצאים אחרי שהפיתוח הסתיים.
איפה הפלטפורמה הזאת עומדת
אנחנו בעמודה השלישית של הטבלה. הפלטפורמה חושפת ממשקי API לטיסות ולמלונות, והגישה מתחילה בשיחה ולא במפתח בשירות עצמי: קודם כול מדברים על מה אתם מוכרים ואיפה, כי טיסות, מלונות, חבילות טיול ואטרקציות מופעלות לכל דייר בנפרד, ותוכן הספקים שדייר רואה הוא התוכן שקבוצות הספקים שלו מעניקות לו. מסגרות אשראי לסוכני משנה וחשבוניות התחשבנות הן חלק מהפלטפורמה, לא גיליון אלקטרוני לצידה.
מה שאיננו מפרסמים כאן: רשימת חברות תעופה, מספר מקורות, או הצהרה איזה תוכן מגיע אליכם דרך NDC ואיזה דרך ערוצים אחרים. אם זה חשוב במקרה שלכם, ולצוות שיש לו הסכם פרטי עם חברת תעופה זה חשוב, שאלו על כך בשיחה הראשונה ובקשו תשובה לכל חברה בנפרד. השיחה הזאת מתחילה בעמוד ממשקי ה-API לנסיעות. אם אתם עדיין בודקים מה עומד מאחורי נקודת הקצה של ספק כלשהו, המאמר להסתכל מאחורי ה-API עוסק בשאלות החוזיות שהמאמר הזה השאיר בחוץ.
מה עולה לבחור לפי הדגמת החיפוש
החשבון מגיע מאוחר, ולכן קל להתעלם ממנו. החיפוש וההזמנה עולים לאוויר, השבועות הראשונים נראים בסדר, ואז מתחילים השינויים. כל שינוי שה-API אינו מסוגל לשאת הופך לפנייה אצל עובדי הלקוח, שמטופלת במייל מול מחלקה בחברת התעופה שיש לה שעות פעילות משלה. החזרים שסכומם מעולם לא נבדק דרך ה-API מובטחים לנוסעים מהזיכרון, לפי כללי התעריף, וההפרש בין מה שהובטח לבין מה שחברת התעופה מחזירה יורד מהמרווח של הסוכנות. טיסה שהוזזה בלי שאיש קיבל הודעה מתגלה לנוסע בשדה התעופה.
שום דבר מזה לא נראה בהדגמה, ואת הכול אפשר לדעת לפני שחותמים. הטבלה מספרת. ספק מכל אחד משלושת הסוגים שמוסר לכם טבלה כנה עם חורים הוא בחירה טובה יותר מספק שאומר שכל חברת תעופה נתמכת במלואה: הראשון אמר לכם איפה יידרשו עובדי הלקוח שלכם, והשני השאיר לכם לגלות.