סוכנות נסיעות ללא IATA: מי באמת מנפיק את הכרטיס?

לקוח רוצה שני מושבים לאתונה ביום שישי. אתם מוצאים את התעריף, גובים את הכסף, והכרטיס האלקטרוני נוחת בתיבת הדואר שלו עם שם של חברת תעופה ומספר כרטיס שהסוכנות שלכם מעולם לא יצרה. איפשהו בין המסך שלכם לבין המייל הזה, חברה עם מספר IATA ביצעה את החלק שאתם לא רשאים לבצע. ההעברה הזאת היא מה שסוכנות נסיעות ללא IATA עושה בפועל כשהיא מוכרת טיסה. רוב הסוכנויות שמוכרות טיסות עובדות כך, רבות מהן במשך שנים, בלי שבדקו אי פעם מקרוב מי עומד מאחורי הכרטיס.
שווה להקדיש לבדיקה הזאת אחר צהריים אחד, כי ההעברה הזאת קובעת מי משלם כשמשהו משתבש.
השרשרת, במילים פשוטות
חברות תעופה לא מוכרות באשראי לכל מי שמבקש. הן מוכרות דרך סוכנים שהן הסמיכו, וגובות מהסוכנים האלה דרך מערכת סליקה שמפעילה IATA, תוכנית החיוב והסליקה, שבדרך כלל קוראים לה פשוט BSP. סוכן מוסמך מנפיק כרטיס בשם חברת התעופה, מדווח על המכירה ומשלם לחברת התעופה דרך BSP במחזור קבוע. ההסמכה היא מה שהופך את הכרטיס של הסוכן לכרטיס של חברת התעופה.
סוכנות ללא IATA יושבת מחוץ למעגל הזה, ולכן היא שואלת מקום בתוכו. אתם מבצעים את ההזמנה (דרך פורטל, דרך מסוף GDS שהקונסולידטור מאפשר לכם להשתמש בו, או בהודעה), והקונסולידטור מנפיק את הכרטיס על מספר ה-IATA שלו. מבחינת חברת התעופה, הקונסולידטור מכר את המושב. אחר כך הקונסולידטור מחייב אתכם, לפי התנאים שסיכמתם ביניכם, ומשלם לחברת התעופה דרך BSP.
שלושה צדדים, שני חובות נפרדים. אתם חייבים לקונסולידטור. הקונסולידטור חייב לחברת התעופה. חברת התעופה מעולם לא שמעה עליכם. תזכרו את המשפט האחרון; רוב מה שבא אחריו נובע ממנו.
מה הסמכה משלכם הייתה נותנת לכם, ומה היא הייתה דורשת
מספר משלכם פירושו להנפיק ישירות, לסלוק מול חברות התעופה דרך BSP בעצמכם, ולשמור את כל העמלה או מרווח התעריף במקום לחלוק אותם עם קונסולידטור. זה גם אומר שהשם שלכם מופיע ברשומה כשחברת תעופה מבקרת את המכירות שלה.
המחיר הוא לא בעיקר אגרה. IATA דורשת ממגיש הבקשה להוכיח שאפשר לסמוך עליו עם הכסף של חברות התעופה: ערבות פיננסית בגובה המכירות שהוא מצפה להן, דוחות כספיים שעוברים בדיקה, צוות מוסמך, ולאחר מכן משמעת של העברת כספים ל-BSP בזמן, בכל מחזור, בין אם הלקוחות שלכם כבר שילמו לכם ובין אם לא. להעברה שהוחמצה יש השלכות שמגיעות מהר. והערבות יושבת בבנק במקום לעבוד בעסק.
לסוכנות שמוכרת כמה כרטיסים בשבוע, העסקה הזאת לרוב לא משתלמת. עבודה בלי מספר היא לא שלב שצריך להתבייש בו. זו בחירה הגיונית, בתנאי שבוחרים את הקונסולידטור באותה זהירות שהייתם מקדישים להסמכה.
שש שאלות לשאול קונסולידטור לפני ההזמנה הראשונה
תשאלו אותן בכתב. התשובות עצמן חשובות פחות מהשאלה אם הן חוזרות ברורות.
- נטו או מפורסם, ואיפה אני רואה את המרווח שלי? האם הקונסולידטור נותן לכם תעריפי נטו שאתם מעמיסים עליהם בעצמכם, או תעריפים מפורסמים עם עמלה בחזרה? שתי הדרכים עובדות. לא לדעת על איזו מהן אתם, לא.
- מהם תנאי האשראי? פיקדון מראש, מסגרת אשראי, תקופת סליקה, ומה קורה להזמנה שאתם מנסים לבצע כשאתם מעבר לקו. אתם רוצים כלל, לא רצון טוב של מישהו.
- איך זזים ההחזרים? כשלקוח מבטל, חברת התעופה מחזירה את הכסף לסוכן המנפיק, לא לכם. תשאלו כמה זמן לוקח לקונסולידטור להעביר את הכסף הלאה, האם הוא מקזז החזרים מהדוח הבא שלכם, ומה הוא מנכה בדרך.
- האם ADM עוברים אליי, ועם איזו ראיה? Agency Debit Memo נוחת על הסוכן שהמספר שלו הנפיק את הכרטיס. קונסולידטור הוגן מעביר אותו הלאה עם הנימוק של חברת התעופה מצורף ומאפשר לכם לערער. קונסולידטור לא הוגן פשוט מוסיף אותו לחשבון שלכם.
- של מי ה-PNR? אם ההזמנה יושבת במשרד ה-GDS של הקונסולידטור, האם אתם יכולים לשנות אותה, להנפיק אותה מחדש, או לקחת אותה איתכם אם תעזבו? סוכנות שלא יכולה לגעת בהזמנות שלה מסרה את הלקוחות שלה בלי לשים לב.
- מה קורה בשתיים בלילה? שינוי בלוח הזמנים, טיסת המשך שהוחמצה, לקוח בדלפק הצ'ק-אין ששומע שהכרטיס לא תקף. מי עונה, והאם אתם יכולים לפעול בלי לחכות לו?
אף אחת מהשאלות האלה לא חריגה. קונסולידטור ששווה לעבוד איתו שמע את כל השש בעבר ועונה בלי היסוס.
ממייל וטלפון לפורטל
הרבה הנפקה ללא IATA עדיין מתנהלת בהחלפת הודעות: הסוכנות מבקשת תעריף, הדסק של הקונסולידטור נותן הצעה, הסוכנות מאשרת, מישהו מנפיק, הכרטיס חוזר במייל. זה עובד. זה גם אומר שכל הצעת מחיר היא רגע בצ'אט, כל החזקת מקום תלויה במישהו שמסתכל על השעון, והדוח בסוף החודש נבנה מחדש ביד. בחנו את הלולאה הזאת מהצד של הקונסולידטור במאמר קודם על פורטלים לסוכני משנה.
פורטל משנה את מה שהסוכנות יכולה לראות בעצמה. בפלטפורמה הזאת, חנות של קונסולידטור יכולה לדרוש התחברות לפני חיפוש ולרשום לקוחות עסקיים (במקרה הזה, הסוכנות שלכם), עם אימות ידני אם הקונסולידטור רוצה לאשר כל אחד. מסגרות אשראי לסוכני משנה וחשבוניות סליקה מובנות במערכת ולא מנוהלות בגיליונות, כך שהמסגרת נאכפת לפני שהזמנה עוברת והדוח הוא מסמך עם שורות. כל דייר מקבל גם פאנל ניהול משלו עם ההזמנות, הלקוחות, התוספות והדוחות שלו.
מה שפורטל לא משנה הוא השרשרת שלמעלה. הכרטיס עדיין מונפק על המספר של הקונסולידטור שלכם, והשאלות על החזרים ו-ADM עדיין צריכות תשובות. פורטל הופך את התשובות האלה לגלויות. הוא לא הופך אותן לטובות יותר.
כמה זה עולה כשבחרתם בקונסולידטור הלא נכון
הכישלון היקר הוא לא הצעת מחיר איטית. הוא החזר.
לקוח מבטל טיול משפחתי בתוך כללי התעריף. אתם אומרים לו שהכסף חוזר, כי התעריף היה בר-החזר והוא זכאי לו. חברת התעופה מחזירה את הכסף לסוכן המנפיק דרך BSP. ואז הקונסולידטור מחזיק בו: מקזז אותו מול ADM ישן שמעולם לא ראיתם, או מחכה למחזור שלו, או פשוט כי שום דבר כתוב לא אומר מתי הוא חייב לשלם לכם. הלקוח שלכם לא יודע שהקונסולידטור קיים. מבחינתו, הכסף שלו אצלכם.
אז אתם משלמים ללקוח מהחשבון שלכם ומבלים את השבועות הבאים במרדף אחרי יתרה בשרשור צ'אט. לסוכנות קטנה, החזר של משפחה אחת שמעוכב חודש יכול למחוק את המרווח של שבועות שקטים רבים. לכן השאלה השלישית והרביעית למעלה הן לא ניירת. הן אלה שקובעות אם שבוע רע נשאר שבוע רע.
כשאחרים מתחילים להזמין דרככם
חלק מהסוכנויות מגיעות בסוף לצד השני של השרשרת. כמה משרדים קטנים מתחילים להזמין דרכן, אחר כך עוד כמה, ויום אחד הן עונות על אותן שש שאלות בשביל מישהו אחר. אם העסק שלכם הולך לכיוון הזה, עמוד הקונסולידטור מראה מה חשבון כזה כולל: מכירת אתרים ממותגים (white-label) לסוכני המשנה שלכם, שיתוף תוכן הספקים שלכם עם רשת, ותפקוד כקונסולידטור שלהם. אם כל מה שאתם רוצים כרגע הוא אתר הזמנות תחת המותג שלכם, אשף האתר מקים אחד על תת-דומיין של הפלטפורמה בלי לבקש כרטיס אשראי.