מערכות GDS לסוכני נסיעות: החוזה הוא שקובע

הסוכנות מוכרת טיסות כמו שסוכנויות קטנות רבות עושות. המחירים מגיעים מהפורטל של הקונסולידטור, ההצעות יוצאות בוואטסאפ, והקונסולידטור מנפיק את הכרטיס אחרי שהלקוח שילם. זה עובד. ואז מגיע נציג של ספק, או קולגה לשעבר שמנהל היום משרד גדול יותר אומר את זה על כוס קפה: לסוכנות אמיתית יש GDS משלה. הבעלים חוזר הביתה, מחפש "איזה GDS הכי טוב לסוכני נסיעות", ומבלה ערב שלם בהשוואת צילומי מסך של תצוגות מחירים.
ההשוואה הזאת היא המקום הלא נכון להתחיל בו. מערכות GDS לסוכני נסיעות שונות זו מזו במסכים, אבל מה שקובע אם אחת מהן משתלמת למשרד שלכם כתוב בחוזה ובתפעול שלכם: מי מנפיק את הכרטיס, למה אתם מתחייבים, מי ישב מול הטרמינל, ולאן ההזמנה הולכת אחרי שנוצרה. שתי סוכנויות יכולות לחתום עם אותה מערכת GDS באותו יום ולהגיע לתוצאות הפוכות.
מה GDS נותן לסוכנות, ומה הוא לא נותן
GDS הוא ערוץ הזמנות. דרכו צוות מיומן מחפש מלאי של חברות תעופה, מחזיק מקומות ב-PNR, מתמחר את המסלול מול כללי התעריף, ורואה לוחות זמנים וזמינות כפי שהענף רואה אותם כבר עשרות שנים. לסוכנות שעושה מסלולים מורכבים, הזמנות קבוצתיות או הרבה שינויים, מסך העבודה הזה שימושי באמת. סוכן טוב על טרמינל הוא מהיר.
מה שהמנוי לא נותן לכם הוא הרשימה שמפתיעה אנשים:
- הרשאת הנפקה. ביצוע הזמנה והנפקת כרטיס הן שתי הרשאות נפרדות. הנפקה בשמכם פירושה הסמכה, יחד עם חובות ההתחשבנות שבאות איתה. בלי זה, קונסולידטור או סוכנות מארחת עדיין מנפיקים, ואתם חוזרים להסדר שהיה לכם, עם חוזה אחד נוסף מעליו.
- אשראי מול חברות התעופה. ה-GDS לא מלווה לכם כסף ולא נותן לכם מסגרת. מי שמנפיק נושא בהתחשבנות, וקובע מולכם את התנאים.
- אתר אינטרנט. טרמינל נועד לצוות שלכם. הלקוחות לא רואים אותו, ושום דבר שעליו לא הופך לדף שאפשר להזמין ממנו.
- תוספות מחיר, לקוחות ודוחות. ההזמנה יושבת ב-GDS. להכניס אותה לחשבוניות, לרשומות הלקוחות ולמספרים החודשיים זו עבודה של mid-office או back-office, שבדרך כלל נעשית בתוכנה אחרת או ידנית.
אם הסיבה לרצות GDS היא "אנחנו רוצים להיראות כמו סוכנות אמיתית", כדאי לקרוא את הרשימה הזאת פעמיים. רוב מה שגורם לסוכנות להיראות אמיתית בעיני לקוח נמצא מחוץ לטרמינל.
השאלות שקובעות את העלות, לפני שמישהו מראה לכם מסך
כל GDS יודע לחפש, להזמין ולתמחר. הדגמה תוכיח את זה ולא שום דבר מעבר לזה. במקום זה, קחו את השאלות האלה לנציג של הספק, ובקשו את התשובות בכתב:
- מי מנפיק את הכרטיס? ההסמכה שלכם, או קונסולידטור שאתם כבר עובדים איתו? אם זה הקונסולידטור, האם הוא יקבל הזמנות שנעשו במשרד ה-GDS שלכם, ובאילו תנאים?
- לאיזה נפח אתם מתחייבים? חוזים רבים של סוכנויות קשורים לנפח הזמנות. שאלו מה ההתחייבות, איך היא נמדדת, ומה בדיוק קורה בחודש שקט.
- מי יעבוד על הטרמינל? תנו שם לאדם. שאלו איך הוא מוכשר, כמה זמן עד שהוא פרודוקטיבי, ומה קורה להזמנות שלכם כשהוא בחופשה או מתפטר.
- לאן ההזמנות הולכות אחר כך? איך PNR הופך לחשבונית, לרשומת לקוח ולשורה בדוח החודשי? אם התשובה היא "הצוות שלכם מקליד מחדש", חשבו את הזמן הזה.
- התוכן שלכם נמצא שם? אם הלקוחות שלכם טסים בעיקר עם חברות שמוכרות מחוץ לערוץ המסורתי, או מזמינים מלונות וחבילות יותר מטיסות, בדקו שה-GDS מציג את מה שהם קונים בפועל.
- כמה עולה לעזוב? תקופת הודעה מוקדמת, סיום מוקדם, ומה קורה להיסטוריית ה-PNR שלכם. הסיכוי שתחליפו ספק בעתיד גבוה ממה שנראה לכם היום.
שימו לב ש"איזה GDS הכי טוב" לא מופיעה ברשימה. ברגע שהשש האלה נענו עבור שני ספקים, ההשוואה בדרך כלל עושה את עצמה, והמסכים הופכים לנקודה שולית.
שאלת ה-NDC שייכת לסעיף החמישי, ויש לה מאמר משלה: מה NDC שינה ומה לא מסביר אותה עבור מי שמשלב אותה. אם מעולם לא הייתה לכם הרשאת הנפקה משלכם, איך סוכנות ללא IATA מנפיקה כרטיס מסביר את ההסדר שאתם כבר נמצאים בו, ולמה ייתכן שאין צורך להחליף אותו.
ארבע דרכים למכור טיסות, זו לצד זו
חוזה GDS הוא תשובה אחת לשאלה "איך כדאי לנו למכור טיסות". הוא לא התשובה היחידה, ולחלק מהמשרדים הוא גם לא הטובה ביותר. אלה ארבע הצורות שסוכנויות קטנות מפעילות בפועל.
| GDS עם הנפקה עצמית | GDS, הקונסולידטור מנפיק | פורטל B2B של קונסולידטור | אתר הזמנות ממותג על תוכן ספקים | |
|---|---|---|---|---|
| מי מנפיק את הכרטיס | אתם | הקונסולידטור | הקונסולידטור | תלוי בהסדר הספקים שמאחורי האתר |
| על מה חותמים | חוזה GDS ועוד הסמכה וחובותיה | חוזה GDS ועוד תנאי הקונסולידטור | תנאי הקונסולידטור | תנאי הפלטפורמה; גישה לספקים לפי ההסכם |
| את מי צריך להכשיר | צוות טרמינל וצוות הנפקה | צוות טרמינל | כל מי שיודע להשתמש באתר | הצוות שלכם בלוח ניהול; הלקוחות מזמינים לבד |
| מה הלקוח רואה | כלום; אתם שולחים הצעה בהודעה | כלום; אתם שולחים הצעה בהודעה | כלום; אתם שולחים הצעה בהודעה | אתר הזמנות תחת המותג שלכם |
| תוספות מחיר, לקוחות, דוחות | תוכנה נפרדת או גיליונות | תוכנה נפרדת או גיליונות | מה שהפורטל מציע | בלוח הניהול של האתר עצמו |
| עלות שינוי כיוון | הגבוהה ביותר: שתי מערכות חובות | תנאי היציאה של חוזה ה-GDS | נמוכה | נמוכה עד בינונית |
חלק מהקוראים לא יסכימו עם השורה האחרונה, וכדאי שיבדקו אותה מול החוזים שלהם. הטבלה לא באה לדרג; היא מראה שארבע העמודות עונות על בעיות שונות. GDS עונה על "הצוות שלי צריך מסך הזמנות מהיר ועמוק יותר". אתר ממותג עונה על "הלקוחות שלי צריכים להיות מסוגלים להזמין בלי לשלוח לי הודעה". סוכנות שיש לה את הבעיה השנייה וקונה את הפתרון הראשון תתאכזב ממערכת GDS טובה לגמרי.
בפלטפורמה הזאת, תוכן טיסות ומלונות מגיע לסוכנות דרך קבוצות ספקים, כל שירות מופעל בנפרד לכל סוכנות, ולכל סוכנות יש לוח ניהול משלה עם הזמנות, לקוחות, תוספות מחיר ודוחות. אפשר להתחיל חנות ממותגת מאשף ההרשמה בלי כרטיס אשראי. אם אתם רוצים שהמערכות שלכם או של שותף יזמינו דרכה במקום זאת, ה-API של הטיסות והמלונות נפתח בשיחה, לא במפתח בשירות עצמי; ראו מה ממשקי ה-API לתיירות מכסים לפני שאתם מחליטים איפה ההזמנות שלכם צריכות להתחיל.
כמה עולה לבחור לפי מסכים
הכישלונות לא דרמטיים. הם איטיים.
סוכנות חותמת על נפח שהיא מגיעה אליו בחודשים הטובים שלה ומחמיצה באחרים, והפער הופך לשורה בחשבונית שאף אחד לא תקצב. עובד אחד לומד את הטרמינל; כשהוא עוזב, להזמנות שעשה קשה לאחרים לתת שירות, והעובד הבא צריך הכשרה לפני שהוא מועיל. רשומות PNR נערמות ב-GDS בזמן שהחשבונות עדיין נבנים מצילומי מסך של וואטסאפ, כך שהמספרים של החודש אף פעם לא מתיישבים. ואחרי כל זה, עדיין אין לסוכנות אתר, כי ה-GDS אף פעם לא היה אמור לספק אותו.
כל זה לא אומר ש-GDS הוא טעות. למשרד עם הרשאת הנפקה מוסמכת, נפח יציב וצוות שחי על הטרמינל, זה הכלי הנכון. המשמעות היא שאת ההחלטה מקבלות שש השאלות שלמעלה, לא השאלה איזו תצוגת מחירים נראית הכי ברורה בהדגמה.