טיפול בשגיאות API של מנוע הזמנות: שלושה כשלים שעולים כסף

פנייה לתמיכה מגיעה בערב יום חמישי. לקוח שילם, הדף הסתובב, ואז הופיעה שגיאה כללית. הכרטיס חויב. בלוגים שלכם יש POST לספק שלא קיבל מעולם תשובה. האם חברת התעופה שמרה מושב? אף אחד לא יודע, והלקוח מחכה. טיפול בשגיאות API של מנוע הזמנות טוב הוא בעיקר העבודה של לא להגיע אל המצב הזה בכלל, או לפחות לדעת בדיוק מה לעשות כשמגיעים אליו.
רוב מדריכי האינטגרציה מתייחסים לשגיאות כאל קטלוג של קודי סטטוס. בהזמנות, הקודים הם החלק הקל. מה שעולה כסף הוא קבוצה קטנה של מצבים שבהם הבקשה נראית כאילו נכשלה אבל העולם השתנה בכל זאת, או נראית כאילו הצליחה והעולם לא השתנה. שלושה מהם חשובים יותר מכל השאר.
כשל ראשון: המחיר זז בין החיפוש להזמנה
תוצאת חיפוש היא הצעת מחיר, לא חוזה. תעריפים נשמרים במטמון, המלאי משותף לכל ערוצי המכירה של הספק, והמספר שהצגתם לפני כמה דקות עלול כבר להיות מיושן. הספק מודיע לכם על כך בשלב יצירת ההזמנה, לפעמים בתשובה ברורה של "התעריף השתנה", ולפעמים בהחזרת סכום אחר בשקט בתוך תשובה שנראית מוצלחת.
הסוג השני הוא המסוכן. אם הקוד שלכם קורא את האישור, שומר את ההזמנה וגובה מהלקוח את הסכום שראה, ההפרש יוצא מהמרווח שלכם, או בהמשך מ-ADM. לכן הכלל פשוט: השוו את הסכום שהספק אישר לסכום שהלקוח אישר, בכל פעם, בקוד, לפני שאתם גובים את התשלום.
מה עושים כשהם שונים תלוי בגודל הפער ובמי שנושא בו. כמה אגורות של עיגול בין מטבעות הן סבולת שקובעים פעם אחת. כל פער גדול יותר חוזר ללקוח עם מחיר חדש וכפתור אישור מפורש. לעולם לא לספוג אותו אוטומטית, ולעולם לא לגבות אותו אוטומטית.
כשל שני: הוזמן, אך לא הונפק
קיומו של PNR אינו קיומו של כרטיס. תהליכים רבים יוצרים קודם את ההזמנה ומנפיקים את הכרטיס האלקטרוני בשלב נפרד, עם מגבלת זמן ביניהם. אם התשלום עבר וההנפקה נכשלה, אתם מחזיקים כסף של לקוח והזמנה שתפוג לפי השעון שלה.
הכשל הזה כמעט אף פעם לא רועש. קריאת ההנפקה מחזירה שגיאה או פסק זמן, וההזמנה יושבת במצב שמסד הנתונים שלכם מכנה "שולם" בעוד הספק עדיין אומר "מוחזק". בינתיים מגבלת הזמן להנפקה רצה, ובניגוד לתור התמיכה שלכם, חברת התעופה לא מחכה.
טפלו בזה כמצב בפני עצמו, לא כגרסה של הצלחה או של כישלון. להזמנה דרושים לפחות המצבים האלה: נוצרה, מוחזקת, התשלום נגבה, בהנפקה, הונפקה, נכשלה וניתנת להחזר. המצב "התשלום נגבה, בהנפקה" דורש טיימר: אם הזמנה שהתה שם יותר מדי, משימה צריכה לקרוא שוב את ההזמנה אצל הספק ולהחליט, לא לחכות שאדם ישים לב. ההחלטה זולה כשמכירים את מגבלת הזמן של הספק, כי היא אומרת כמה זמן אפשר לנסות שוב בבטחה לפני שחייבים להחזיר כסף.
כשל שלישי: פסק זמן עם תוצאה לא ידועה
זו הפנייה של יום חמישי בערב. הבקשה יצאה; תשובה לא חזרה; החיבור נפל או שהשער ויתר. הספק אולי עיבד אותה במלואה, חלקית, או בכלל לא.
הפיתוי הוא לנסות שוב. אל תחזרו על קריאת יצירת הזמנה בעיניים עצומות, כי הניסיון השני עלול ליצור הזמנה שנייה, וכפילות עולה כסף אמיתי: שני מושבים מוחזקים, אולי שני כרטיסים שהונפקו, וריב על החזר בכרטיס אחד.
הסדר הבטוח הוא: לעצור, לקרוא, להחליט. עצרו את תהליך הלקוח במצב כן כמו "אנחנו מאשרים את ההזמנה שלכם". קראו את צד הספק בחיפוש ההזמנה לפי ההפניה שיצרתם לפני הקריאה (לכן יוצרים קודם הפניית לקוח משלכם ושולחים אותה אם הספק מקבל). רק אז החליטו: נמצאה, ממשיכים מהמצב האמיתי; לא נמצאה אחרי חלון העיבוד של הספק, בטוח לנסות שוב פעם אחת.
אם הספק לא מאפשר חיפוש לפי ההפניה שלכם, חפשו לפי שם הנוסע, המסלול והתאריך בחלון צר, והתייחסו להתאמה כאל נמצא. מכוער, אבל זול בהרבה מכפילות.
טבלת החלטות שאפשר לחלוק עליה
| מה רואים | מה יודעים | מה עושים | מה לא עושים |
|---|---|---|---|
| הספק מחזיר "התעריף השתנה" | דבר לא הוזמן | להציג סכום חדש, לבקש אישור, להריץ יצירה מחדש | לשלוח שוב במחיר הישן ולקוות שיעבור |
| הצלחה, אך הסכום שונה ממה שהלקוח אישר | קיימת הזמנה במחיר החדש | להשהות את התשלום, לשאול את הלקוח, לבטל את ההזמנה אם סירב | לגבות את הסכום הישן ולספוג את ההפרש |
| התשלום נגבה, קריאת ההנפקה נכשלת | PNR קיים, מצב הכרטיס לא ידוע | לקרוא שוב את ההזמנה, לנסות הנפקה בתוך המגבלה, להחזיר אחריה | לסמן את ההזמנה ככושלת ולשכוח את ה-PNR |
| פסק זמן ביצירה | התוצאה לא ידועה | לחפש לפי ההפניה שלכם, ואז להמשיך או לנסות פעם אחת | ניסיון חוזר מיידי בעיניים עצומות |
| פסק זמן בביטול | ייתכן שאתם עדיין אחראים לקטע | לקרוא שוב את המצב לפני שאומרים משהו ללקוח | להציג "בוטל" כי הייתה לחיצה |
שורה אחת שאפשר להתווכח עליה: יש צוותים שמחזירים כסף כבר בשגיאת ההנפקה הראשונה כדי להרגיע את הלקוח. בכרטיסים זולים זה סביר, ובכרטיסים יקרים זה הרגל רע, כי אפשר לאבד תעריף שהיה אפשר להציל דקה אחר כך.
כמה עולה לכם לטעות
לכל כשל חשבון אחר. שינוי מחיר שהוחמץ הוא מרווח שאבד בכל הזמנה שנגעה בו, ולרוב מתגלה רק בהתאמה. מקרה של הוזמן-ולא-הונפק הוא לקוח שמגיע לשדה התעופה עם הזמנה שפקעה וחיוב בכרטיס, כלומר חיוב חוזר ובעיית מוניטין בבת אחת. ניסיון חוזר עיוור אחרי פסק זמן הוא הזמנה כפולה, וחברות תעופה מבקרות כפילויות; דפוס שלהן מסתיים ב-ADM.
שום דבר מזה אינו אקזוטי. זו האינסטלציה חסרת הזוהר שמבדילה בין דמו למשהו שאפשר להשאיר רץ לאורך סוף שבוע.
בנו את משימת ההתאמה לפני שאתם צריכים אותה
שלושת הכשלים מסתיימים באותו אופן: מסד הנתונים שלכם והרשומה של הספק לא מסכימים. לכן כתבו את המשימה שמשווה ביניהם לפני התקרית הראשונה, לא אחריה. הרצה לילית היא המינימום; כל כמה דקות לכל מה שנמצא במצב מעבר עדיף. היא מפרטת הזמנות שנתקעו ב"מוחזקת", "בהנפקה" או "לא ידוע", שואלת את הספק, ואז מתקנת את הרשומה או פותחת פנייה עם הראיות.
שמרו כל בקשה ותשובה של קריאות ההזמנה, כולל פסקי זמן, יחד עם ההפניה ששלחתם. כשלקוח חולק על חיוב, הלוג הזה הוא הטיעון שלכם. הוא גם שומר על כנות הדיון בזמני התגובה: קראו מה אפשר ומה אי אפשר לתקן בזמן התגובה של API כדי להבין למה פסקי זמן הם עובדת חיים ולא באג שאפשר למגר.
אם אתם עדיין מחליטים איך לחבר את הספק עצמו, המדריך אינטגרציית API להזמנת טיסות מכסה את סדר הקריאות שהמאמר הזה מניח. ואם תרצו לדבר על איך המצבים האלה ממופים ל-API הטיסות והמלונות שלנו, הגישה מתחילה בשיחה: ראו את עמוד ה-API לנסיעות.