אימות ואבטחה של API תיירות: איפה דיירים דולפים

מפתח באחת מסוכנויות השותפות שלכם בודק את האינטגרציה שלו ביום שלישי אחר הצהריים. הוא שם לב שה-endpoint של רשימת ההזמנות מקבל agencyId במחרוזת השאילתה, ומתוך סקרנות משנה אותו מ-114 ל-115. התשובה חוזרת עם ההזמנות של מישהו אחר: שמות נוסעים, מספרי PNR ומחיר הנטו שאותה סוכנות שילמה לפני התוספת שלה. אף אחד לא תקף שום דבר. ה-API פשוט האמין למה שהלקוח אמר לו. אחר הצהריים הזה הוא רוב מה שבאמת עומד מאחורי אימות ואבטחה של API תיירות, ולכן הנושא ראוי ליותר תשומת לב ממה שמסך ההתחברות מקבל בדרך כלל.
ממשקי API תיירותיים מרובי דיירים (multi-tenant) דולפים במספר קטן של דרכים צפויות. כדאי לקרוא לכל אחת בשמה, כי לכל אחת יש תשובה תכנונית שעולה הרבה פחות לפני ההשקה מאשר אחריה.
הדייר אינו פרמטר
הטעות בסצנת הפתיחה אינה בדיקה שחסרה. זו ארכיטקטורה ששואלת את הקורא מי הוא ואז סומכת על התשובה. במערכת עם לקוח יחיד זה רק חוסר סדר. בפלטפורמה שבה עשרות סוכנויות, סוכני משנה ואתרי white-label חולקים מסד נתונים אחד, זה כל מודל האבטחה שנשען על היושר של כל מפתח אינטגרציה שאי פעם יחזיק מפתח.
הכלל שמבטל את כל משפחת הבאגים: הדייר נקבע לפי האישור, אף פעם לא לפי הבקשה. כשמפתח או טוקן מאומתים, השרת קובע לאיזה דייר הם שייכים, לאיזה משרד בתוך הדייר, ואילו תפקידים יש לקורא. מאותו רגע כל שאילתה רצה בתוך התחום הזה. גוף הבקשה עדיין יכול לשאת מזהה סוכנות מסיבות לגיטימיות — למשל קונסולידטור שיוצר הזמנה בשם אחד מסוכני המשנה שלו — אבל השרת בודק את המזהה מול התחום שהאישור כבר קבע. הוא אף פעם לא מרחיב את התחום כי שדה כלשהו ביקש.
בפועל, שלושה דברים חיים בצד השרת:
- סינון לפי דייר בשכבת הנתונים, לא בכל handler. מסנן שמוחל אוטומטית על כל שאילתה בטבלאות של דיירים מבטיח שמפתח ששכח את סעיף ה-
whereיקבל תוצאה ריקה, לא נתונים של מישהו אחר. בדיקות לפי handler נכשלות בפעם הראשונה שמישהו מוסיף endpoint בחיפזון. - בדיקה ברמת האובייקט לכל מזהה בנתיב.
GET /bookings/98231חייב לוודא שהזמנה 98231 שייכת לתחום של הקורא. מזהים עוקבים הופכים את זה לחור הנפוץ ביותר בממשקי API תיירותיים, כי מספרי הזמנה וקודי PNR קל לנחש. - אותה תשובה ל"לא שלך" ול"לא קיים". החזירו 404 להזמנה של דייר אחר. קוד 403 מאשר שהרשומה קיימת, וזה לבדו מידע שמתחרה ישמח לקבל.
פתחי מילוט דורשים אותה משמעת. כמעט כל פלטפורמה צריכה תצוגה תפעולית שקוראת על פני דיירים — תמיכה, כספים, בעל הפלטפורמה. הפכו אותה לתפקיד נפרד, שמוענק בקוד ונרשם ביומן בכל שימוש, ולא לדגל בשאילתה שכל קורא מאומת יכול להפעיל. איך אינטגרציה בצד הלקוח צריכה להתנהג סביב הגבולות האלה, מוסבר במאמר על אינטגרציית API להזמנת טיסות, שעוסק בצד הבקשות.
אישורי ספקים לעולם לא מגיעים לדפדפן
פלטפורמת תיירות מחזיקה שני סוגי סודות. הראשון שלכם: המפתחות שאתם מנפיקים לשותפים. השני שייך לקשר שלכם עם ספקים — אישורי משרד ב-GDS, טוקנים של צוברי NDC, מפתחות API של בנקי מיטות, לעתים קרובות קשורים לחוזה שנושא את שם החברה שלכם ואת מספר ה-IATA שלכם. כל בקשה שנעשית איתם היא, מבחינת הספק, בקשה שלכם.
לאישורים האלה יש בית בטוח אחד בלבד: תהליך שרת שמדבר עם הספק בשם הקורא. אין להם מקום בחבילת ה-JavaScript של אפליקציית עמוד יחיד, בקובץ הבינארי של אפליקציה ניידת, בקובץ הגדרות שנשלח לדפדפן "רק בשביל דף החיפוש", או בהודעת שגיאה שחוזרת כשהקריאה לספק נכשלת. כל אחד מהמקומות האלה כבר היה הדליפה במקום כלשהו. כל אחד יכול לפתוח את לשונית הרשת בדפדפן, וכל מי שרוצה יכול לפרק קובץ בינארי.
ההשלכות חמורות יותר מחשבונית. מפתח ספק שדלף מאפשר לזר לחפש, ולפעמים להזמין, על החשבון שלכם — לשרוף את יחס ה-look-to-book שלפיו הספק מודד אתכם, ובמקרה הרע להנפיק על חשבון האשראי שלכם. הספק לא יבחין בין התנועה הזאת לשלכם. התוצאה הרגילה היא חשבון מושעה בזמן שאתם מוכיחים שזה לא הייתם אתם, ולסוכנות שמוכרת בעיקר חברת תעופה אחת או בנק מיטות אחד זה אומר חנות סגורה לכל אותו זמן.
מכאן נובעים שני כללים קטנים יותר. הלקוח אף פעם לא בוחר דרך איזה חשבון ספק עוברת בקשה; השרת בוחר לפי הגדרות הדייר. וגופי השגיאה של הספקים מתורגמים לפני שהם יוצאים מה-API שלכם, כי שגיאות גולמיות של ספק מחזירות לפעמים את כותרות הבקשה כמו שהן.
כמה באמת עולה דליפה של מחיר נטו
מפתחים נוטים לדרג דליפות מידע לפי כמה המידע אישי. בהפצת תיירות, השדה המסוכן מסחרית הוא לעתים קרובות המחיר. מחיר נטו הוא הסכום שהספק הסכים לתת לכם בתנאי שלא יוצג לציבור, והפער בינו לבין מחיר המכירה הוא המרווח שלכם ושל סוכני המשנה שלכם. הטבלה למטה היא דירוג גס. ייתכן שתשקלו את השורות אחרת לעסק שלכם, ועל המחלוקת הזאת כדאי להתווכח עם הצוות לפני תקרית ולא במהלכה.
| מה דולף | מי בדרך כלל מוצא | כמה זה עולה לכם |
|---|---|---|
| מחיר נטו בתוך תשובת חיפוש B2C (מוסתר ב-JSON, לא על המסך) | מתחרים שסורקים, לקוחות סקרנים | תלונות על שוויון מחירים מהספק, ולקוחות ששואלים למה שילמו את המחיר המפורסם |
| התוספת או מחיר הנטו של סוכן משנה אחר | סוכני משנה שמשווים ביניהם | תמחור שנפתח מחדש בכל הרשת; הסוכן שקיבל עסקה טובה יותר הופך לסיפור |
| אישורי ספק בתוך חבילת הלקוח | כל מי שמסתכל | תנועה והזמנות על החשבון שלכם, השעיה אפשרית בזמן הבירור |
| מזהי הזמנה או PNR שאפשר למנות | סורקים, לפעמים עיתונאים | חשיפת נתוני נוסעים, עם משקל רגולטורי הרבה מעבר להפסד המסחרי |
| מסגרות אשראי ויתרות של סוכנויות אחרות | שותפים, מתחרים | החשבונות החלשים ברשת שלכם הופכים למטרה לגנבת לקוחות |
השורה הראשונה היא זו שצוותים מפספסים, כי המסך נראה נכון. הדף מציג את מחיר המכירה; התשובה שהזינה אותו נושאת את הנטו ואת התוספת כשדות נפרדים כי ה-frontend "אולי יצטרך אותם". עצבו את התשובות לפי קהל, בצד השרת. קורא B2C מקבל מחיר מכירה ושום דבר שמאפשר למישהו לבצע חיסור. המאמר על הפצת מחירי נטו לסוכני משנה מסביר למה הפער הזה הוא בדיוק מה שקונסולידטור מוכר.
החלפת אישורים בלי השבתה
כל אישור יצטרך להתחלף. מפתח עוזב סוכנות שותפה, מפתח צץ במאגר קוד ציבורי, ספק מחליף לפי לוח הזמנים שלו. אם החלפה פירושה "משנים והכול נשבר עד שהשותף פורס מחדש", אף אחד לא מחליף, ומפתחות חיים שנים.
תכננו לחפיפה מהיום הראשון. כל שותף יכול להחזיק שני מפתחות פעילים בו בזמן: הוא יוצר את החדש, פורס אותו, רואה את התנועה עוברת, ורק אז מבטל את הישן. כדי שזה יעבוד, הפלטפורמה צריכה כמה רכיבים לא זוהרים:
- מזהה מפתח גלוי — קידומת או מזהה שנשמרים לצד הסוד — כדי שיומנים וקריאות תמיכה יוכלו לומר איזה מפתח ביצע קריאה בלי שמישהו יראה את הסוד עצמו.
- סודות שנשמרים כ-hash, מוצגים פעם אחת ביצירה ולעולם לא שוב. אם צוות התמיכה שלכם יכול לקרוא מפתח של שותף, כך גם כל מי שפורץ לכלי התמיכה.
- חותמת זמן של שימוש אחרון לכל מפתח, כדי שהשותף יראה שהישן השתתק לפני שהוא מבטל אותו.
- ביטול שנכנס לתוקף מיד, כולל בכל מטמון שיושב לפני שכבת האימות.
אישורי ספקים צריכים את אותה חפיפה בכיוון ההפוך. שמרו אותם במאגר סודות או בהגדרות מוצפנות שהשירות הרץ קורא מחדש, ולא צרובים בתוך build, כך שההחלפה היא שינוי הגדרות ולא פריסה. גם טוקני גישה קצרי חיים מעל מפתחות ארוכי חיים עוזרים: אם טוקן דולף, הוא פג לפני שרוב האנשים ישימו לב שהוא חסר.
החלפה היא גם המקום שבו רישום היומנים מחזיר את עצמו. תיעוד של איזה מפתח ואיזה דייר ביצעו כל קריאה — בלי לתעד את הסוד או את נתוני התשלום של הנוסע — הוא מה שמאפשר לענות על "האם זה היינו אנחנו?" בתוך שעה ולא בתוך שבוע.
לפני שאתם מוסרים מפתח לשותף
רשימה קצרה, כי הגרסה הארוכה היא שאר המאמר:
- האם משהו בבקשה יכול לשנות את הדייר של המפתח? הוא לא אמור.
- האם כל endpoint שמקבל מזהה בודק בעלות, ועונה 404 כשהבדיקה נכשלת?
- האם אישור ספק כלשהו, או שדה שנגזר ממנו, נגיש מדפדפן?
- האם תשובת B2C מכילה מחיר נטו או תוספת במקום כלשהו, כולל שדות מוסתרים?
- האם השותף יכול להחליף מפתח בלי להתקשר אליכם, ואתם יכולים לבטל בלי להתקשר אליו?
איך מתנהלת הגישה ל-API שלנו
הפלטפורמה שמאחורי הבלוג הזה חושפת ממשקי API לטיסות ולמלונות. כל דייר בה כבר עובד עם פאנל ניהול משלו, הזמנות משלו והרשאות צוות לפי תפקידים, ותוכן ספקים מגיע לדייר דרך קבוצות ספקים ולא דרך הסכמים אחד-על-אחד. הגישה ל-API מתחילה בשיחה ולא במפתח בשירות עצמי, בין השאר מהסיבות שלמעלה: אנחנו מעדיפים לדעת מי מבצע אינטגרציה, ולאיזה שוק, לפני שקיים אישור. עמוד ממשקי ה-API לתיירות מתאר מה זמין ואיך השיחה הזאת מתחילה.